#9 המשך המסע. או: איך מצאנו את עצמנו באשראם

אחרי שכבר חווינו את נפלאות מערכת האוטובוסים והרכבות ההודית, החלטנו שהדרך הכי מעניינת לעלות ממונרו איילנד צפונה היא בסירה. יש שיט של 8 ומשהו שעות (את ה"משהו" אנחנו לא סופרים. למה לייאש?), להמשיך לקרוא #9 המשך המסע. או: איך מצאנו את עצמנו באשראם

#8 מגיעים למונרו איילנד

אחרי יום אחד בלבד באלפי המדכדכת אנחנו נפרדים ממנה ללא היסוס, וכבר מחכים בתחנה לאוטובוס שיקח אותנו דרומה, לכיוון מונרו איילנד.

זו הפעם הראשונה שלנו ב- Local Bus, וכמו האמרה הישראלית הידועה – לא קל בלוקאל להמשיך לקרוא #8 מגיעים למונרו איילנד

#7 ממשיכים במסע דרומה

בהודו כמו בהודו, הכל מפתיע. דווקא האוטובוס היוקרתי שהזמנו לנסיעת לילה ממייסור ל- Alappuzha (המכונה בקיצור אלפי), מתגלה כסיוט.

האוטובוס המכונה "Semi Sleeper", שסוכן הנסיעות שיווק לנו בערמומיות, הוא פשוט אוטובוס שניתן להשעין בו קצת אחורה את המושבים. השיפוע של המושב (שיכול לשמש היטב בחקירות של השב"כ) הוא בדיוק בזוית שמצד אחד לא מאפשרת לך ממש לישון, להמשיך לקרוא #7 ממשיכים במסע דרומה

#6 נוסעים למייסור, העיר הגדולה

אנחנו נוסעים דרומה מהאמפי, לכיוון קראלה. הדרך כל כך ארוכה שצריך לפצל אותה לשתי נסיעות לילה. החלטנו לנסוע דרך מייסור ולעצור שם, בתקווה שנמצא בעיר הגדולה רופא שיניים שגם למד רפואת שיניים וגם מנקה את המרפאה מדי פעם, לתיקון הסתימה להמשיך לקרוא #6 נוסעים למייסור, העיר הגדולה