אירית קאופמן, וגם נצר (למרות שלא באמת טרחתי ללכת למשרד הפנים לשנות או להוסיף שם אחרי החתונה. לא צריך להסחף. ובכלל זה מנהג די מוזר, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת).
אוהבת לכתוב. אוהבת לרקוד. נמצאת במסע.
במשך לא מעט שנים הייתי על הציר השגרתי של לימודים (תואר במשפטים כמובן. וגם מנהל עסקים) – עבודה – חתונה – ילדים. עבדתי כיועצת משפטית בבנק הפועלים. קביעות ומסלול מובטח עד הפנסיה. קרנות השתלמות. אופציות. קופות גמל.
ואז שברתי את הכלים.
יש מי שיקרא לזה משבר גיל 40. אני קוראת לזה החלטה. החלטה להתחיל לחיות באמת. לצאת מאיזור הנוחות, כי הוא לא באמת נוח, הוא בעיקר חונק ומשתק. לוותר קצת על המוכר והידוע. לוותר על הבטחון שלכאורה יש בקביעות ובפנסיה. כי לא יכול להיות שזה כל מה שיש לחיים האלה להציע לי. פשוט לא יכול להיות.
אז מה כן? החלטה לזוז. לנשום. להיות בתנועה. לחיות ממש. מכאן גם שם הבלוג. אגב, אני לא יודעת עדיין לאן נגיע, או אפילו מה הכיוון. אבל מזמינה אותך להצטרף אלי למסע.
ולמה בלוג? כי האפשרות לכתוב את הדברים מעלה ומחדדת אצלי את המחשבה ואת התובנות. מחייבת אותי לקחת פסק זמן ולבדוק מה קורה איתי. מזכירה לי איפה הייתי ואיפה אני עכשיו. כי הכתיבה היא עוד אחד מהמוני הדברים שמרוב עבודה ושגרה, שכחתי שאני אוהבת או בכלל יודעת לעשות.
