אזהרת מסע: הפוסט מכיל תכנים, איך נאמר את זה בעדינות? לא הכי נעימים. או מעוררי תיאבון. לפחות לאלו מבינינו שהמקום הכי נועז אליו הגיעו במסעותיהם על גבי הפלנטה הזו הוא פריז או לונדון. רק אל תגידו שלא אמרתי.
אז איפה היינו? שירותים בהודו. יאללה, יצאנו לדרך.
בהודו כמו בהודו, כלום לא מובן מאליו. בהתאם, כל הליכה לשירותים היא לא פחות מהרפתקאה חדשה. חוץ מזה שלעולם (אבל לעולם!) לא יהיו סבון או נייר טואלט, היתר הוא בגדר נעלם. ואגב נייר טואלט, למה גליל אחד עולה 50 רופי, שזה כמעט מחיר של מנה במסעדה?
חוסר הוודאות הכרוך בעשיית צרכים במקומות ציבוריים – חוויה יומיומית כשמטיילים עם ילדים שאוהבים להפתיע ברגע הכי לא מתאים עם המשפט הידוע “אמא-פיפי-דחוף” – מכניס אותנו בעל כורחנו למצב תודעתי רוחני בודהיסטי למחצה. או בקיצור: הכל חולף, החיים קצרים ומי יודע מתי נמות אז בינתיים בואו לא נייחס יותר מדי משמעות לדברים. ובטח לא למאורה החשוכה הזו שמשום מה המלצר טוען שהיא השירותים.
הבנות מתלוננות שהשירותים מטונפים? טוב, זה הודו, למה ציפיתן. מסריחים מהגיהנום? פשוט אל תנשמו. גם מטונפים וגם מסריחים? תעשו את זה הכי זריז שאפשר, כי גם מחוץ לתא איפה שאני עומדת ומחכה לכן מטפטפים לי על הראש מים מהקומה למעלה ובא לי למות. השירותים מטונפים, מסריחים וגם אין אסלה? מעולה, בול פגיעה זה יותר הגייני. שיחקנו אותה. החיים זה בול פגיעה. יש אסלה שהיא גם בול פגיעה? גאונים ההודים האלה, ככה אפשר גם לעמוד על האסלה וגם לא ליפול לתוכה. כמו שאומרים, הכל עניין של שיווק.
“אבל אמא, אין אסלה ואין בול פגיעה”
“אז מה יש?”
“רק רצפה רגילה”
אני פותחת את הדלת ומציצה. ברצינות? בול פגיעה ששכחו לעשות בו את הקטע של החור? בשירותי נשים?!? הם לא אמיתייים, ההודים האלה. פשוט הזויים. מה אנחנו אמורות לעשות? ואם חס וחלילה יש לנו משהו מורכב יותר מסתם פיפי?
נושמת עמוק ועונה בקול הכי רגוע שאפשר: “אין מה לעשות בנות, פשוט תדמיינו שיש חור ברצפה ותעשו פיפי. הכל בסדר. רק נחזיק אצבעות שהשיפוע של הרצפה בכיוון הנכון” (כלומר: לא לכיווני).
השורה התחתונה: אין ספק שאנחנו את שלנו עשינו. הבנות מחושלות ומוכנות לכל אתגרי החיים.
נ.ב.: מי שיוצא כשידו על העליונה מכל תקריות השירותים הם דווקא סנדלי השורש שרכשנו במיטב כספנו לקראת המסע. לא משנה באיזה מצב צבירה תהא הטינופת בה ניתקל – ותסמכו על הילדים שהם לא יפספסו כלום – פשוט שוטפים אותם בערב בגסט האוס. ואחרי ככלות הכל, מחר יפציע יום חדש.
רגעעעעע, אני קוראת בוקר שלם את כל הפוסטים בשקיקה ואיך פתאום עברנו למרץ? לא היינו ביולי 2018?
איפה אתם?
ספרי עוד…
Nice respond in return of this difficulty with genuine arguments and telling all on the topic of that. Rosanne Pepe Xylina