חוף פאטנם בגואה. צהריים. חם. יושבים במסעדה של הגסט האוס. הבנות עסוקות בחוברות החשבון שהבאנו מהארץ. לא ייאמן כמה מהר הן מתקדמות פה. מחכים לצ’יפס. רגע, איך הגענו לפה בכלל?
רק לפני שבוע וקצת עוד היינו בטירוף מוחלט של פינוי הבית ואריזות לקראת הנסיעה. מיון של הכל. מה משאירים? מה זורקים? איפה מאחסנים? דקות הצטברו לשעות ולימים רצופים של אריזה וסידור והובלות, שנמשכו כמעט עד הרגע בו עלינו למונית לשדה התעופה.
לא הערכנו שזה יקח כל כך הרבה זמן. לא דמיינו שבסוף, לטיול הכי ארוך ומורכב שעשינו אי פעם, ביחד או בנפרד, נארוז בבהילות תוך שאנחנו שוכחים בישראל דברים חשובים יותר או פחות (למשל הכרטיס אשראי שלי…) ובמקומם לוקחים דברים מוזרים (המפתחות של האופניים?! מה אנחנו אמורים לעשות איתם פה?!?).
ותוך כדי האריזות עולות המחשבות. זה טירוף מה שאנחנו עושים. בחיים אפילו לא היינו בהודו, אז שבעה וחצי חודשים? עם 3 ילדות? ואיך אנחנו מוציאים אותן מבית הספר? ומה יהיה כשנחזור? אבל ממשיכים הלאה יחד עם הפחד, וזוכרים שבסופו של דבר תמיד נתחרט דווקא על הדברים שלא עשינו בחיים. ועל הזמן שלא בילינו עם הילדים. ועל המקומות שעוד לא ראינו. ועל הסיכונים שחששנו לקחת. אז הגיע הזמן לעשות. להקשיב לגוף וללב ולבטן.
אבל כל זה כבר מאחורינו. הגענו לנתב”ג. עולים למטוס לתחילתו של מסע ארוך שעובר דרך טורקיה וקטאר ומסתיים במומבאי. הטיסות היו מעולות, חברת קטאר איירווייז מתגלה כחברה מצויינת עם אוכל משובח, מערכת מוליטמדיה אישית לכל נוסע שהעסיקה את הבנות במשך שעות (כולל שלל סרטי המיניונים), ושדה תעופה מרשים בדוחא לעצירת ביניים. בניגוד לחששות המוקדמים לרגע לא הרגשנו שם לא בנוח, גם כשהבנות התרוצצו וצעקו בעברית. מומלץ ביותר, ועל הדרך חסך לנו מאות דולרים לכל כרטיס טיסה (בהשוואה לטיסה ישירה).
גינת משחקים בשדה התעופה בקטאר
אני מנצלת את שעות הטיסה כדי לבדוק איזה מוזיקה יש לקטאר איירווייז להציע. מפרקי הקוראן המוקלטים עברתי בפרץ נוסטלגיה לפסקול של הסרט ריקוד מושחת, שלא שמעתי מכיתה ה’, ומשם לברברה סטרייסנד. ואז המטוס התחיל להנמיך מעל מומבאי, וכל הטשטוש של הטיסות והנחיתות ושוב המראות ואיפה אני בכלל וכבר כמה לילות לא ישנתי ומה הסיכוי שהמזוודות יגיעו איתנו עם כל החלפות המטוסים האלו התחלף בהתרגשות גדולה.
ובתזמון מושלם ובלתי מוסבר, בדיוק כשברברה סטרייסנד שרה בקולי קולות את המשפט “and a new day will begin” מתוך השיר Memory שהתנגן באזניות, גלגלי המטוס נגעו בקרקע.