זוג הורים ושלוש בנות מקסימות מחליטים לנצל חלון הזדמנויות נדיר, לעזוב הכל ולנסוע לטיול במזרח. לשבעה וחצי חודשים. מתחילים מהודו, מסיימים בסינגפור. באמצע – אין לנו מושג מה הולך לקרות.
אחרי שכבר חווינו את נפלאות מערכת האוטובוסים והרכבות ההודית, החלטנו שהדרך הכי מעניינת לעלות ממונרו איילנד צפונה היא בסירה. יש שיט של 8 ומשהו שעות (את ה”משהו” אנחנו לא סופרים. למה לייאש?), להמשיך לקרוא #9 המשך המסע. או: איך מצאנו את עצמנו באשראם
אחרי יום אחד בלבד באלפי המדכדכת אנחנו נפרדים ממנה ללא היסוס, וכבר מחכים בתחנה לאוטובוס שיקח אותנו דרומה, לכיוון מונרו איילנד.
זו הפעם הראשונה שלנו ב- Local Bus, וכמו האמרה הישראלית הידועה – לא קל בלוקאל להמשיך לקרוא #8 מגיעים למונרו איילנד
בהודו כמו בהודו, הכל מפתיע. דווקא האוטובוס היוקרתי שהזמנו לנסיעת לילה ממייסור ל- Alappuzha (המכונה בקיצור אלפי), מתגלה כסיוט.
האוטובוס המכונה “Semi Sleeper”, שסוכן הנסיעות שיווק לנו בערמומיות, הוא פשוט אוטובוס שניתן להשעין בו קצת אחורה את המושבים. השיפוע של המושב (שיכול לשמש היטב בחקירות של השב”כ) הוא בדיוק בזוית שמצד אחד לא מאפשרת לך ממש לישון, להמשיך לקרוא #7 ממשיכים במסע דרומה
נשמע מצחיק שצריך להסתגל לגן עדן. אבל צריך. אנחנו שבועיים בגואה, אחרי שהתמקמנו בחוף פאטנם. קמים כל בוקר, הולכים לצ’אי שופ לאכול סמוסה וסנדוויץ’ עם חביתה ולשתות צ’אי. אחר כך רובצים רוב היום במסעדה של Sea Land – הגסט האוס המעולה אליו עברנו. כן, לקח לנו כמה ימים לקלוט שאנחנו משלמים מחיר שערורייתי לחדר החשוך ומלא היתושים להמשיך לקרוא #3 משפחה בגואה