#13 הטרק ממונאר לקודאי-קנאל. או: למה לא לסמוך על פיני

יש קטע כזה אצל הודים שעובדים עם תיירים ישראלים, שהם לא חושבים שהישראלים יצליחו לזכור איך קוראים להם (ובצדק) ולכן מאמצים לעצמם שם ישראלי קליט וזכיר. ההשראה לשמות היא כנראה מסרטי בורקס ישנים או משהו בסגנון, להמשיך לקרוא #13 הטרק ממונאר לקודאי-קנאל. או: למה לא לסמוך על פיני

#12 אנחנו ומטעי התה במונאר

אחרי חודש וקצת בטיול אנחנו מתחילים להרגיש את הפז"מ. קונים שרשרת אורות לקשט את החדר. קונים כבל מאריך כדי שיהיה לנו חשמל גם במרפסת (שלא לדבר על זה שהשקעים פה תמיד במקומות הכי הזויים. ומודבקים בסלוטייפ). מצליחים להיות ניידים למרות ריבוי התיקים והילדים. אז אחרי כל זה, להמשיך לקרוא #12 אנחנו ומטעי התה במונאר

#11 אם אין אני לי – קומילי

אחרי שמיצינו את השיט בתעלות בקרלה ובעיקר את הלחות ויתושי הענק, אנחנו מחליטים לנסוע לכפר קטן בהרים בשם קומילי. המטרה: לראות קצת טבע אחר (ובמילים אחרות, להזיע פחות). האמצעי: אוטובוס לוקאל של חמש שעות. שאנחנו ניסע ברחבי הודו עם נהג צמוד ואוטו מפואר? להמשיך לקרוא #11 אם אין אני לי – קומילי

#10 תמונת מצב

שוב אין מים בברז. יורדת לחצר של הגסט האוס לחפש ברז כדי לצחצח שיניים לפני השינה. מזל שכבר התקלחתי מקודם, כשהביאו לנו hot bucket למקלחת של הבנות.

מפתיעה את עצמי. לא ידעתי שאני כל כך לא מפונקת. הייתי בטוחה שהשנים קלקלו אותי. אבל פה, תוך שבוע פתאום הכל עובר. אין מים חמים? להמשיך לקרוא #10 תמונת מצב