זוג הורים ושלוש בנות מקסימות מחליטים לנצל חלון הזדמנויות נדיר, לעזוב הכל ולנסוע לטיול במזרח. לשבעה וחצי חודשים. מתחילים מהודו, מסיימים בסינגפור. באמצע – אין לנו מושג מה הולך לקרות.
על ההתנדבות בכפר גאוצ’ר שמעתי עוד בארץ, כשנתקלתי בבלוג של משפחה שטענה בתוקף שזה היה ההיי-לייט של המסע שלהם להודו. בדיוק למחרת, לגמרי במקרה, להמשיך לקרוא #21 התנדבות בהודו עם ילדים. או: עמותת Pyunli ואנחנו. חלק א’
אזהרת מסע: הפוסט מכיל תכנים, איך נאמר את זה בעדינות? לא הכי נעימים. או מעוררי תיאבון. לפחות לאלו מבינינו שהמקום הכי נועז אליו הגיעו במסעותיהם על גבי הפלנטה להמשיך לקרוא #20 שירותים. גרסת הודו
אנחנו בדרך לרישיקש. זו נסיעת הלילה השישית שלנו בהודו, ואנחנו מוכנים כמו שועלי קרבות ותיקים. כבר לא מופתעים כשמגלים שנקודת האיסוף היא בכלל לא בתחנת אוטובוס, להמשיך לקרוא #19 רישיקש
כבר אחרי חצות. לא אכפת לנו מה השעה, העיקר לצאת מג’איסאלמר. עולים לקרון, מוצאים את הדרגשים שלנו ומתחילים להתמקם. פתאום מופיע מאנו, בעל המלון. הוא בא כדי לוודא שהסתדרנו ברכבת, להמשיך לקרוא #17 הנסיעה לפושקר: קץ עידן התמימות. וקצת על פושקר
אומרים שבהודו כל דבר זה הרפתקאה. צודקים. ככל שעובר הזמן אנחנו מגלים שאף פעם אי אפשר לדעת מראש מה עומד לקרות, אפילו לגבי דברים שנראים ממש פשוטים וצפויים. מצד שני, תמיד הכל מסתדר בסוף. תרגול טוב לחיים. להמשיך לקרוא #16 ג’איסאלמר. Welcome to Hell
על קודאי-קנאל שמענו עוד מהארץ. מה לא סיפרו לנו? הנוף מהמם, מייצרים שם שוקולד משובח, יש שם מאפייה מדהימה. בלונלי פלנט העיר מתוארת כ”היל סטיישן”, מלכת ההרים, אחת מהערים שהבריטים נמלטו אליהן מהחום הכבד שבמישורי הודו.
עם כל הציפיות האלו, להמשיך לקרוא #14 קודאי-קנאל: מה הקטע עם השוקולד?
אחרי חודש וקצת בטיול אנחנו מתחילים להרגיש את הפז”מ. קונים שרשרת אורות לקשט את החדר. קונים כבל מאריך כדי שיהיה לנו חשמל גם במרפסת (שלא לדבר על זה שהשקעים פה תמיד במקומות הכי הזויים. ומודבקים בסלוטייפ). מצליחים להיות ניידים למרות ריבוי התיקים והילדים. אז אחרי כל זה, להמשיך לקרוא #12 אנחנו ומטעי התה במונאר
אחרי שמיצינו את השיט בתעלות בקרלה ובעיקר את הלחות ויתושי הענק, אנחנו מחליטים לנסוע לכפר קטן בהרים בשם קומילי. המטרה: לראות קצת טבע אחר (ובמילים אחרות, להזיע פחות). האמצעי: אוטובוס לוקאל של חמש שעות. שאנחנו ניסע ברחבי הודו עם נהג צמוד ואוטו מפואר? להמשיך לקרוא #11 אם אין אני לי – קומילי
בהודו כמו בהודו, הכל מפתיע. דווקא האוטובוס היוקרתי שהזמנו לנסיעת לילה ממייסור ל- Alappuzha (המכונה בקיצור אלפי), מתגלה כסיוט.
האוטובוס המכונה “Semi Sleeper”, שסוכן הנסיעות שיווק לנו בערמומיות, הוא פשוט אוטובוס שניתן להשעין בו קצת אחורה את המושבים. השיפוע של המושב (שיכול לשמש היטב בחקירות של השב”כ) הוא בדיוק בזוית שמצד אחד לא מאפשרת לך ממש לישון, להמשיך לקרוא #7 ממשיכים במסע דרומה
אנחנו נוסעים דרומה מהאמפי, לכיוון קראלה. הדרך כל כך ארוכה שצריך לפצל אותה לשתי נסיעות לילה. החלטנו לנסוע דרך מייסור ולעצור שם, בתקווה שנמצא בעיר הגדולה רופא שיניים שגם למד רפואת שיניים וגם מנקה את המרפאה מדי פעם, לתיקון הסתימה להמשיך לקרוא #6 נוסעים למייסור, העיר הגדולה